ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Brooklyn
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 08.12.2015 15:32
האם הדרמה המקסימה תישאר סוד קטן לחובבי איכות, או להיט שהשמועות על איכותו עוברות מפה לאוזן. סרט על החלום האמריקאי שאפילו סצינה אחת ממנו לא צולמה כאן

Brooklyn (ברוקלין)... ז'אנר: דרמה... במאי: ג'ון קרולי... שחקנים: סורשה רונאן, אמורי כהן, דומאל גליסון, ג'ולי וולטרס, ג'ים ברודבנט... זמן: 111 דקות

בטקס פרסי המבקרים, שהתקיים לאחרונה בניו יורק, זכתה סורשה רונאן בקטגוריית השחקנית הראשית המצטיינת על הופעתה בדרמה "ברוקלין".

זהו סיפתח מפתיע, אך ראוי ומוצדק, לסרט שספק אם ימשיך לככב בעונת הפרסים הבאה לטובה על תעשיית הקולנוע - ולא בצדק.

Brooklyn מתרחש, ברובו, בארצות הברית אך מדובר בהפקה עצמאית אירית-בריטית-קנדית שצולמה באירלנד ובמונטריאול. בפועל, ההפקה לא צילמה ולו פריים בודד בטריטוריה אמריקנית וקו הרקיע המפורסם של מנהטן התווסף בעריכת מחשב דיגיטאלית.

לו היה מדובר בסרט הוליוודי, עם גיבוי של אולפן מוביל מאחוריו ומפיק-על דוגמת הארווי וויינסטיין, שהחומרים מהם נרקח Brooklyn נראים כמו רשימת המכולת האהובה עליו, המועמדויות הפוטנציאליות לאוסקר כבר היו נערמות (אפשר רק לקוות שרונאן אכן תהיה מועמדת לפרס השחקנית הראשית). האופציה החלופית היא ש-Brooklyn יישאר סוד קטן לחובבי איכות, או לפחות מיני-להיט עונתי שהשמועות על איכותו עוברות מפה לאוזן.

הדרמה המקסימה הזו מבוססת על ספרו של קולם טובין, ועל העיבוד לתסריט חתום ניק הורנבי המיומן להפליא בתרגום עולם הסיפורת למסך הגדול (בשנה שעברה עיבד את רב המכר Wild של שריל סטרייד לסרט עטור השבחים בכיכובה של ריס וויתרספון).

למרות נוכחותם הכובשת של כמה שחקנים וותיקים (ג'ולי וולטרס מפיקה מרגליות מדמות משנית סתמית לכאורה של מנהלת בית הארחה לנשים צעירות), Brooklyn מונח כולו על כתפיה של סורשה רונאן בת ה-21.

דמותה של הגיבורה, אייליש לייסי, היא בפועל טקס החניכה הרשמי שלה כשחקנית בוגרת אחרי קדנציה מרשימה כילדת פלא.

כזכור, כבר בגיל 13 היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה על הופעתה בעיבוד הקולנועי לרומן "כפרה" מאת איאן מק'יואן, וגנבה את ההצגה בלי למצמץ מהכוכבת הרשמית של הסרט קירה נייטלי.

מאז הפריצה הגדולה ההיא, רונאן הייתה בעיקר הילדה המוכשרת שלא מצליחה להציל את הסרט המאכזב אליו לוהקה ("עיר האמבר", "מבט מגן עדן", "האנה", "יפות רצח", "ביזנטיום", "גוף מארח", "כך אני חיה עכשיו"), או שחקנית משנה מצויינת הנבלעת בתוך צוות מרשים לא פחות ("הדרך חזרה", "מלון גראנד בודפשט"). זו הפעם הראשונה בה היא מקבלת תפקיד ראשי בוגר וראוי, והיא מגלמת אותו בצניעות ובאפס פאתוס.

זבנית בחנות לבגדי נשים ומגורים במרתף

ככלל, זוהי אחת ממעלותיו הגדולות של Brooklyn. דרמה החפה לחלוטין מעודף דרמטיות. הרגש בסרט מזוקק, אמין, מדוד וריאליסטי. אין ולו סצינה בודדה בה הצופה מרגיש או חושב "נו, באמת", והדילמות הנקלעות בדרכה של אייליש לייסי הן אנושיוּת צרופה ולכן מציבות אותה מעל הגדרות פשטניות של "נכון" או "טעות".

היא, בסך הכל, ילדה טובה המנסה לרצות את כולם.

מצד אחד, להשיג לעצמה מה שכל בן אנוש בר דעת מבקש: עבודה טובה, פרנסה ראויה, בית חם ובן זוג אוהב (זהבה בן הייתה קוראת לזה "טיפת מזל").

מצד שני, אותו טוב לב ואמפתיה לסובבים אותה מובילים לדילמה בלתי אפשרית.

כדי ללכת אחרי ליבה וחלומותיה, היא צריכה לנטוש את מולדתה ולהותיר את אמה הזקנה ערירית בערוב ימיה.

הסרט נפתח באירלנד של תחילת שנות ה-50, תקופה בה החל מצבו של מעמד הפועלים המקומי להשתפר מעט. זה כבר לא גיהינום העוני המחפיר שתועד בספר ובסרט "האפר של אנג'לה", אבל גם לא חיי מותרות. עוד עיר קטנה, בה חיים אנשים קטנים את חייהם הקטנים ורובם לא מבקשים לעצמם יותר מזה.

גם אייליש לייסי לא רוצה הרבה, אבל אחותה הבוגרת רוז לוקחת יוזמה ומארגנת לה אשרת עבודה בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמו אלפי מהגרים נטולי פנים, אייליש מגיעה לרובע ברוקלין בניו יורק ונאלצת להתמודד עם ארץ חדשה, מנטאליות חדשה, געגועים לבית, עבודה כזבנית בחנות לבגדי נשים ומגורים במרתף.

אבל היא גם פוגשת את טוני (אמורי כהן), שרברב איטלקי הכובש את ליבה, ומצטיינת בלימודי ראיית חשבון בבית ספר ערב.

הוא יכול לעשות אותה מאושרת

החיים מתחילים להאיר לה פנים, אבל אז מגיעה הבשורה המרה על מותה בטרם עת של אחותה רוז. אייליש חוזרת לאירלנד, למה שאמור להיות ביקור תנחומים של כמה שבועות, אך ברגע שהיא מגיעה הביתה חייה הישנים מתחילים לשאוב אותה לתוכם כמערבולת: האם הרוצה שהבת היחידה שנותרה לה תישאר לצידה, הצעת עבודה מפתה במפעל מקומי, חברת הילדות הטובה העומדת להינשא - וכמובן מחזר מבוסס.

זוהי דילמה ש-Brooklyn מפליא בהצגתה. כאמור, אין בחירה טובה או רעה. אין חיי עושר ומותרות ללא רגש מצד אחד, מול חיים של אהבה ואושר במצוקה כלכלית מצד שני. כל אפשרות מציגה כמות שווה של יתרונות וחסרונות.

ג'ים (דומאל גליסון), האהוב האירי בפוטנציה של אייליש, עדין ומקסים לא פחות מטוני. החיים הפשוטים במולדת אינם פחות טובים מהחיים הפשוטים בברוקלין. ארצות הברית אינה טובה יותר מאירלנד. כאשר ג'ים אומר לאייליש שהוא יכול לעשות אותה מאושרת, ברור לצופה שזה נכון. הדילמה פורצת גבולות מקום וזמן, ולכן היא נכונה לכל אדם בכל מקום ובכל זמן ומעוררת הזדהות כה עמוקה. האם אושר והגשמה עצמית חשובים יותר מהחובה למשפחה ולמסורת?

אמינות הסיטואציה הייתה קורסת לולא מפגן המשחק המופתי של סורשה רונאן, המביאה איתה את נשק יום הדין: זוג עיניים כחולות ענקיות, ופנים המביעות עולם ומלואו בלי להניע שריר. אייליש אמנם מפגינה רגש אינטנסיבי, בעיקר בכי, אבל ברגעי השיא שלה היא פשוט שוכבת במיטה ובוהה בתקרה; לא גולשת להיסטריה או צעקנות, ולא מרימה לעולם את קולה. מבט כחול אחד מספיק, גם כאשר היא נקרעת מבפנים וגם כאשר היא מקבלת החלטה ונחושה לממש אותה.

לסיכום: מושלם כסרט Date night לכל הגילאים, וייזכר כתפקיד שהפך את סורשה רונאן ליורשת הלגיטימית של ג'ודי פוסטר.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

מראה הערות

הוסף תגובה חדשה