ארועים - יוצאים לקולנוע

ביקור בקולנוע: Ricki and The Flash
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 12.08.2015 21:05
הכי מרגש: לצפות במריל סטריפ בת ה-66 נותנת בראש כתאומה האבודה של ברוס ספרינגסטין. וחוץ מזה, דרמה אמריקנית משפחתית המעניקה לגיבורתה הזדמנות נוספת לגאולה

ריקי והפלאש (Ricki and The Flash)

במאי: ג'ונתן דמי

שחקנים: מריל סטריפ, קווין קליין, ריק ספרינגפילד, מאמי גאמר

ז'אנר: דרמה, קומדיה, מוזיקלי

אורך: 101 דקות

מתוך הסרט "ריקי והפלאש": מריל סטריפ (מימין) למדה לנגן גיטרה לצורך תפקידה בסרט - וכוכב האייטיז ריק ספרינגפילד נשלף מהנפטלין ומפתיע בהופעה כובשתמתוך הסרט "ריקי והפלאש": מריל סטריפ (מימין) למדה לנגן גיטרה לצורך תפקידה בסרט - וכוכב האייטיז ריק ספרינגפילד נשלף מהנפטלין ומפתיע בהופעה כובשת

אחרי "מאמא מיה" ו"אל תוך היער" כבר ברור שמריל סטריפ יכולה גם לשיר כאשר התפקיד מחייב. עדיין, האיכויות הרוקריות אותן היא מפגינה בסרטה החדש ראויות לשבחים, וגם העובדה שסטריפ הקדישה חודשים ללימוד נגינה בגיטרה כדי להפגין אמינות מקסימאלית בסצנות ההופעות החיות שהסרט משופע בהן.

לינדה רומלי (סטריפ) הייתה, בעברה הרחוק, אשת איש ואם מסורה לתפארת המעמד הגבוה של לב האמריקנה, אבל בתוכה געש חלום להיות כוכבת רוק.

היא עזבה את בעלה וילדיה, שינתה את שמה לריקי מנדוזו, נסעה לקליפורניה להגשים את עצמה, הוציאה אלבום כושל אחד ואז ניסתה לחזור הביתה ולמזער נזקים. אלא שבעלה פיט (קווין קליין, שכבר הופיע לצד סטריפ בקלאסיקה "בחירתה של רוזמרי" מתחילת שנות ה-80) כבר מצא מזור בחיק אישה אחרת וילדיה סרבו לשכוח ולסלוח.

שנים אחרי, ריקי/לינדה היא רוקרית מזדקנת וחסרת-כל העובדת ביום כקופאית בסופר, ובלילות מנגנת במועדונים קטנים גרסאות כיסוי לקלאסיקות רוק משנות ה-70 וה-80 לצד ביצועים איומים ללהיטים של ליידי גאגא ופינק עם להקתה "הפלאש"; אסופת מוזיקאי שוליים שמעולם לא נגעו בתהילה, ולעולם לא יגעו. בנוסף היא מנהלת רומן לא מחייב (מבחינתה) עם הגיטריסט שלה גרג (אליל האייטיז ריק ספרינגפילד הנשלף מהנפטלין ומפתיע בהופעה כובשת). ונדמה שחייה תקועים במבוי סתום.

מובן שעל פי כללי הדרמה האמריקנית המשפחתית תזכה הגיבורה גם הפעם להזדמנות נוספת לגאולה, וזו אכן מגיעה, אחרי שבתה ג'ולי (מאמי גאמר, בתה במציאות של סטריפ) נקלעת למשבר בעקבות הפרידה מבעלה.

האב הדואג פיט מחליט להזעיק את אשתו לשעבר בתקווה שזו תצליח לעודד את רוחה של הבת המסרבת לאכול, להסתרק או להחליף פיג'מה.

המפגש המחודש בין הרוקרית הדועכת ומשפחתה המרובעת, על כל המטענים הרגשיים הנלווים, הוא הבסיס הדרמטי עליו נשען הסרט כולו, ואפשר לסמוך על מריל סטריפ שתסחט מהלימון הזה את טיפת המיץ האחרונה.

דומות: מריל סטריפ ובתה במציאות ובסרט, מאמי גאמרדומות: מריל סטריפ ובתה במציאות ובסרט, מאמי גאמר

סטריפ היא, כמובן, הצלע המרכזית בסרט. היא נוכחת בכל סצנה, דומיננטית בהרבה מחבריה לצוות, ולא מותירה מקום לספק (כאילו היה כזה) מי פה המלכה.

אפילו קווין קליין, שחקן מצוין לכל הדעות, מסתפק בקלישאות של האקס החנון שיש לו המון כסף אבל אפס שמחת חיים.

עדיין, משולש דורש עוד שתי צלעות ובמקרה "ריקי והפלאש" עסקינן בבמאי ג'ונתן דמי ובתסריטאית דיאבלו קודי.

קודי, חשפנית לשעבר שפרצה למיינסטרים ההוליוודי בזכות הלהיט "ג'ונו" פרי עטה, מעולם לא שיחזרה את שוס הביכורים ההוא למרות שברור שיש לה כישרון לא מבוטל. בתסריטים שלה תמיד יחסר גרוש לשקל. תמיד יתפתח קו עלילה מעניין ואז יזנח לחלוטין (ב"ריקי והפלאש" זו הבת האובדנית, המתאוששת בן-רגע ואז מתנדפת).

ריקי לא באמת משתנה ו/או הופכת לאדם טוב יותר. אם כבר, זו הסביבה (במקרה זה המשפחה) הלומדת לקבל אותה - והיא מצידה מוצאת בזה נחמה ההופכת לסוג של הפי אנד. אבל בתאכלס, ריקי מתחילה ומסיימת באותו אקורד תרתי משמע.

האקט הכי 'מהפכני' שלה הוא ההשלמה עם העובדה שאחד מבניה הומוסקסואל, והיא אפילו מצליחה להתחבב על בן זוגו. ריקי, כפי שאותו בן מטיח בה, היא בסופו של דבר עוד רפובליקנית גזענית וצרת אופקים, המקעקעת את הדגל האמריקני על גבה, תולה על הקיר תמונה במדים של אחיה שנהרג בוייטנאם ומסתירה את שמרנותה מאחורי בגדי עור ואיפור גותי... לא שונה בהרבה מדיאבלו קודי, שהתחילה במועדוני סטריפטיז והפרויקט הבא שלה הוא עיבוד קולנועי למותג ברבי.

מריל סטריפ בסרטה החדשה "ריקי והפלאש": מנסה לשיר ליידי גאגא

באשר לג'ונתן דמי - הוא רחוק מימי שיא תהילתו בתחילת שנות ה-90, אז ביים סרטים פורצי דרך כמו "פילדלפיה" ו"שתיקת הכבשים" (עליו זכה באוסקר). להיט לא היה לו מזה עשור, ונדמה שגם בסרט הנוכחי דמי מעדיף בעיקר ניווט יעיל ושקט (מילה מנומסת יותר מ"עייף"), ורוב הזמן נותן למריל סטריפ לעשות מה שהיא יודעת בלי להפריע.

רק בסצנות ההופעות ב"ריקי והפלאש", דמי מתעורר לחיים. מובן שזה לא מקרי. הוא פרץ לתודעה בשנות ה-80 כבמאי סרטי תעודה מוזיקליים, בהם "Stop Making Sense" על סיבוב ההופעות של להקת "Talking Heads". דמי מתמוגג על בימוי סצנות ההופעה, ואכן מרגש לצפות במריל סטריפ בת ה-66 נותנת בראש כתאומה האבודה של ברוס ספרינגסטין.

מצד שני, לא פעם נדמה שמרוב הנאה דמי שוכח שיש לו סיפור ביד, וכמה מהשירים נמתחים הרבה מעבר לנדרש ויוצרים את ההרגשה שלאף אחד על הסט לא היה חשק לחזור לתסריט.

לסיכום: חובבי מריל סטריפ לא יחמיצו גם את הטור דה פורס הנוכחי שלה... מי שמחפש עוד דרמה משפחתית עשויה היטב יכול לחכות ל-DVD.

לעוד כתבות של טל פרי

לכל הכתבות החדשות

מראה הערות

הוסף תגובה חדשה